החלטה בתיק בע"מ 5274/04

א.        זוהי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בתיק ע"מ 1111/03 (כבוד השופטת י' שטופמן), שבו התקבל, באופן חלקי, ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כבוד השופט נתן נחמני). הבקשה היא לבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ולהותיר על כנו את פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה.

ב.        אלה עיקרי העובדות:

           (1)    ביום 15.4.99 נחתם הסכם, שקיבל תוקף של פסק דין, בין חלק מן המבקשים - רעייתו לשעבר וילדיו של המשיב - לבין המשיב, לפיו יפסוק בית המשפט לענייני משפחה בכל ארבעת התיקים שהתנהלו ביניהם לפי סעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, דהיינו פסיקה על דרך פשרה. לפי ההסכם, היו הצדדים אמורים לסיים את הגשת סיכומיהם הכתובים בתוך מעט יותר מחודשיים, ולאחר מכן היה אמור להינתן פסק דין ללא שמיעת טיעונים בעל פה.

           (2)    הסיכומים האחרונים בתיק הוגשו בראשית שנת 2000, אך פסק הדין, מפורט ככל שהיה, ניתן למרבה הצער רק כשלוש שנים מאוחר יותר, ביום 9.4.03. פסק הדין התייחס לעניין הסדרי הראיה, תביעה רכושית על פי חוק יחסי ממון, מדור והוצאות אחזקתו, ותביעת מזונות ילדים. המשיב ערער לבית המשפט המחוזי. ערעורו נדחה בנושאים הרכושיים, אך נתקבל בעניין המזונות ודמי המדור, תוך הפניית הצדדים לדיון חדש, שלא על דרך הפשרה, בבית המשפט לענייני משפחה.

           (3)    בית המשפט המחוזי קבע, כי פרק הזמן הבלתי סביר שחלף עד מתן פסק הדין יש בו בכדי להפקיע את הסכמת המערער לפסק דין על דרך פשרה. אליבא דבית המשפט המחוזי, ההסכמה למתן פסק דין על דרך של פשרה מהווה ויתור על מיצוי הזכויות הדיוניות לטובת פתרון מהיר ויעיל של הסכסוך, ולפיכך השתהות במתן פסק הדין חותרת תחת עצם ההסכמה, במקרה דנן- הסכמת המשיב. כן קבע בית המשפט המחוזי, כי פסק הדין בהקשר למזונות מיוסד, עקב השיהוי, על נתונים שהפכו לא רלוונטיים נוכח השינויים הדרסטיים בחייהם של המבקשים - האם ובנותיה עברו לגור בחו"ל. בנוסף, גרם השיהוי הניכר עיוות דין למשיב, שחוייב לשלם רטרואקטיבית סכום של מאות אלפי שקלים.

           (4)    המבקשים טוענים, כי שיהוי במתן פסק הדין אינו עילה לביטול הסכמה, או להתערבות בפסק דין שניתן על דרך פשרה, כי הם קרבנה של הסחבת שנגרמה, וכי השבת התיק לבית המשפט לענייני משפחה - שמשמעותה שיהוי נוסף בפתרון הסכסוך - תגרום להם עיוות דין.

ג.        (1)    מקובלנו כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן רק בעניינים "בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת" (רע"א 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128).

           (2)    אכן, אין המדובר בעניין שיגרתי: בית המשפט המחוזי נקט במודע צעד שאינו שכיח, של התערבות בפסק דין שניתן על יסוד סעיף 79א' - הסמכת בית המשפט על ידי הצדדים לפסק דין של פשרה. התערבות כזאת תבוא - כפי שציין בית המשפט המחוזי - אך ורק במקרים של "חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות..." (ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה אינטרנציונלה דה טרה סנטה, פ"ד נג(1) 337, 345-344). למדיניות זו, של אי התערבות ערעורית ככלל בפסיקה על פי סעיף 79א, טעמים טובים. לבית המשפט ענין לעודד שימוש בכלי זה של סעיף 79א, שיש בו כדי לייעל את הדיון על ידי החשתו, ויש בו כדי לתרום לעשיית צדק, וכדברי ההלכה "יפה כוח פשרה מכוח הדין" (רמב"ם הלכות סנהדרין, פרק כ"ב הלכה ו').

           (3)    ואולם, יהיו מקרים - חריגים ככל שיהיו - שבהם באה התערבות מצד ערכאת הערעור, במקרה זה בית המשפט המחוזי. אזכיר, כי מקרים כאלה שמנתה הפסיקה (ראו ע"א 2587/98 מידנברג נ' ששון (לא פורסם), כוללים, בין השאר, תוצאות בלתי סבירות לחלוטין של פסק הדין. ראו לסקירת הסוגיה הכוללת גם רע"א 4044/94 בוקרה נ' סגל (טרם פורסם). בית המשפט המחוזי סבר בתיק דנן, כי כזאת היתה התוצאה בהקשר המזונות והמדור, וכלשונו "תוצאה זו  היא בלתי ראויה, בלתי סבירה ואירעה אך ורק בשל השיהוי במתן פסק הדין...".

           (4)    אכן, הסכמה לפסק דין של פשרה ניתנת על מנת להשיג תוצאה של החלטה מהירה ויעילה, ודוק: על מנת כן היא ניתנת. כביכול, ניתן לקרוא לתוכה מעין תנאי מכללא, תנאי שיופעל מטבע הדברים בנסיבות חריגות, תנאי שאינו כלי לשימוש ואינו "נשק קונבנציונלי", והוא כי ההסכמה ניתנת לפרק זמן סביר בנסיבות. זאת, שהרי על פעולת בית המשפט בכגון דא חל עקרון הסבירות, שהוא מעמודי התווך של המשפט המינהלי. אך בבואנו להכריע בתיק מסוים, שלובים השיקולים השונים זה בזה, קרי השאלה המשפטית של פקיעת ההסכמה אחוזה ודבוקה בנסיבותיו הספציפיות של התיק, וכך יש להידרש אליה; אין הנושא המשפטי מנותק מן הממצאים העובדתיים, והכרעה בכגון דא, שהיא קשה, תהא כרוכה בכל עת בנסיבות המקרה (ראו גם ד"ר שלמה לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד, סעיף 184 עמוד 179).

           (5)    ולענייננו: גם אם הסוגיה של פקיעת ההסכמה למתן פסק דין על דרך הפשרה בשל שיהוי יש בה עניין משפטי, איני סבור, בנסיבותיו הספציפיות של התיק, כי יש מקום לדיון בגלגול שלישי. בית המשפט המחוזי תיאר בפירוט את שיקוליו ואת היסודות עליהם השתית את הכרעתו להתערב בהכרעת בית המשפט לענייני משפחה, דהיינו כי השיהוי גרם לפסיקת מזונות ומדור על פי נתונים שאינם רלבנטיים עוד למצב הצדדים, ונגרם עיוות דין למשיב בשל הצורך לשלם סכומים גבוהים למזונות עבר. זאת, בשעה שזכויותיו הדיוניות של המשיב לא מוצו בגלל ההסכמה לפסק דין על דרך הפשרה.

           סוף דבר, פסק הדין של בית המשפט המחוזי שקל את כל הטעון שיקול, איזן וחיקר. לפיכך, איני רואה מקום להעתר לבקשה.

           (6)    ועם זאת, עדיין ניצבת השאלה שכנגד, קרי מצבם של המבקשים שאף הם חפצים לסיים את הדיונים בתיק, אשר הגיעה עת ללא ספק להשלים את קביעת הזכויות ההדדיות בו, ולא בהם תלוי קולר השיהוי.

           (7)    לפיכך, יונחה בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב לעשות כל הניתן לקבוע מועדים מוקדמים לסיומו של תיק זה, ככל שלא נעשה כך עד כה, הן באשר לראיות, הן באשר לסיכומים והן באשר למתן הכרעתו, ליתן לו קדימה ולהקדיש לכך את כל הזמן הנחוץ. בכפוף לכך, איני נעתר - כאמור - לבקשה לרשות ערעור.

           ניתנה היום, כ"ה באב תשס"ד (12.8.2004).

ש ו פ ט

       /עכב

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: